התנצלות טובה אינה על ניצחון בוויכוח — היא על פינוי הדרך למפגש אמיתי עם אל מסוים. לא סיבה ראשונה פילוסופית, לא יוצר כללי: אלוהי הנצרות, שמדבר, שפועל בהיסטוריה, שלבש בשר בישוע המשיח. טיעון שמוביל רק ל"כנראה יש אל" עצר על סף דלת של תריסר דתות אחרות. אנחנו לא עוצרים שם.
תוויות מסתירות יותר ממה שהן חושפות, ואבחנה שגויה מייצרת תגובה שגויה. אנחנו מתחילים בשאלת השאלות הנכונות — לא כדי לחקור, אלא כדי להבין את המצב האינטלקטואלי והרגשי האמיתי של האדם שמולנו. ספקן פילוסופי קשה ואדם שמתאבל על שמיים שותקים אינם אותו אדם, והם לא צריכים את אותה תשובה.
זהו השלב שרוב הפלטפורמות מפספסות. טיעונים ממדע, פילוסופיה, היסטוריה ואנתרופולוגיה יכולים לקבוע שכנראה יש יוצר — ולעצור שם. אנחנו לא טוענים עבור אל; אנחנו טוענים עבור אלוהי הנצרות: אישי, משולש, מוסרי מושלם ונוכח היסטורית בחיים, במוות ובתחייתו של ישוע המשיח. מקרה חצי הדרך מוביל ליעד חצי הדרך.
אין לוח תוצאות, אין מילה אחרונה, אין "תפסתי אותך". אנחנו מציגים את הטענה הנוצרית בצורה הברורה, הכנה והאמינה ביותר שהיא באמת, ואז מזמינים את האדם לעקוב אחר הראיות לאן שהן מובילות. היעד אינו מסקנה פילוסופית — זהו אדם, ואדם ניתן לפגוש, לעולם לא לטעון לקיומו. אנחנו עושים את חלקנו ומשאירים את השאר פתוח.
אתגרו רעיונות, לעולם לא אנשים. המטרה לעולם אינה להשפיל — היא להבהיר את הטענה הנוצרית מספיק כדי שאדם כנה יוכל להתמודד איתה.